הנחייה והובלה משותפת:

התהליך צריך להיות מונחה ומובל על ידי שני מנחים, שיכולים לתת ייצוג והשראה למשתתפים. המנחים-מובילים צריכים להמצא בתהליך פלוגתא אינטנסיבי בעצמם, כאשר לקראת כל מפגש הם לומדים ומכינים יחד את המפגש. יש לציין כי תהליך היצירה המשותף של המובילים, מהווה מטרה בפני עצמה, שכן הוא מיישם בצורה המיטבית את הקריאה ללקיחת אחריות משותפת.

מסע:

התהליך צריך להחוות כמסע שיש בו חקר, גלוי, ובעיקר תהליכיות.

חקר המרחב המשותף:

התהליך חייב לכלול התבוננות וחקר של המרחב המשותף עצמו של בית המדרש. שאלות כגון הפרדה נשים-גברים, והיכולת לקיים אירועים משותפים למשל צריכה להיות חלק מתכני הלימוד.

חוויות משותפות:

רצוי שמעבר ללימוד בית המדרש צריך ליצור חוויות חברתיות משותפות (למשל: סיורים, ארוחות משותפות, אירועים משותפים).

אחריות ושותפות:

על כלל המשתתפים לראות עצמם כשותפים לתהליך הלימוד יצירת המרחב המשותף. תהליך בית המדרש הוא למעשה תהליך שלאט לאט יותר ויותר אחריות מועברת למשתתפים.

ביטוי ויצירה:

המשתתפים צריכים לחוש שהם יכולים להביא את עצמיותם לידי ביטוי במרחב של בית המדרש. כמו כן יש לשאוף לכך שהמשתתפים יביעו ויעבדו בכתב או בדרך יצירתית אחרת את התהליך האישי והקבוצתי שהם חווים.

חברותות:

התהליך הקבוצתי יתמקד על מפגש ולימוד בחוליות קטנות (חברותות הטרוגניות) כך שיאפשר יצירת קשרים אישיים בין המשתתפים.